<h1>תוספות מהר"ם מרוטנבורג — יבמות</h1>
<h2>דף יג.</h2>
[יבמות ל"ט ע"ב] אמר רב אין כופין. פירש רש"י דקאי למשנה אחרונה דמצות חליצה קודמת למצות יבום. דאי נתרצו היבם והיבמה שניהם לייבם לא כייפינן להו, ולא נאמר אינם מתכונים לשם מצוה. ואי אמר לא צבינא לייבם אלא לחלוץ מטעינן ליה, דאמרינן ליה חלוץ על מנת שתתן לך מאתים זוז. ואי לא מצינן לאטעוייה כפינן ליה מדאמרינן לעיל בפ"ק [ד' ע"א] מניין ליבמה שנפלה לפני מוכה שחין שאין חוסמין אותה וגו'. ולאו דוקא מוכה שחין אלא אפילו בשאר אמתלאות כופין. ואפילו אין כאן אמתלא אלא שהיא אומרת לא צבינא ליה כופין היבם, מדאמרינן ס"פ אע"פ [כתובות ע"ז ע"א] מעשה בבורסי שמת ונפלה לפני אחיו בורסי ואמרו חכמים יכולה היא שתאמר לאחיך הייתי רוצה לקבל ואתה איני רוצה לקבל. ועוד ראיה מדאמרינן התם [שם ס"ד ע"א] אין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם. מכל הני טעמי יש ללמוד דאין כופין האשה. וקשה לרבינו תם דממה שהביא ראייה מאין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם, אדרבה מההיא קשיא ליה, דמדלא קאמר כותבין עליו ש"מ דלא כפינן ליה. דאל"כ היה לו לומר בפירוש אין כופין אותו. ותו כל הני דתנינן דמטעינן ליה [להלן ק"ו ע"א], למה אין כופין אותו להדיא. ודוחק לומר דכל הני איירו בלא אמתלה. דודאי אין שום אשה שאינה יודעת לתת שום אמתלא. וממה שהביא ראייה מיבמה שנפלה לפני מוכה שחין אדרבה שאני הני דאלימי כל כך שכופין אפילו להוציא. אבל בשאר אמתלאות מנלן דכופין. אלא ודאי נראה לרבינו תם דודאי בהני כופין אותו, אבל בשאר אמתלאות אין כופין אותו כלל אלא מטעינן ליה, ואם א"א לאטעוייה אין כופין אותו. ועוד אומר רבינו תם כגירסת ר"ח אמר מר מצות יבום קודמת למצות [חליצה] אמר רב ואין כופין אותו. לפי מה שהיו נוהגין תחילה דמצוה יבום קודמת אין כופין היבם והיבמה (לחלוץ) [לייבם] ואי בעו לחלוץ הרשות בידם. וא"ת א"כ לא מייתי ממש דומה בדומה מההיא דאי צבית לייבומי יבם וגו', דהא בעי לאיתויי דאין כופין אותו (לחלוץ) [לייבם] אי בעי לחלוץ, והוא מביא לו [ראיה] דאי בעי ליבומי (ו)[ד]מצי שפיר ליבומי. וי"ל דלא מייתי ממש דומה בדומה, אלא הכי מייתי ליה דכי היכי דבדורות האחרונים שמצות (יבום) [חליצה] קודמת לא כפינן ליה (ליבומי) [לחלוץ] אלא אי בעי, כמו כן בדורות הראשונים שמצות יבום קודמת אי [לא] בעי ליבומי לא כפינן ליה. ועתה נהגו העולם כאבא שאול דאמר דמצות חליצה קודמת, מדסתם לן תנא בפ"ק [ג' ע"א] כאבא שאול. ולקמן נמי אמרינן [ק"ט ע"ב] לעולם ידבק אדם בחליצה כאבא שאול. ויש מקומות שנהגו לייבם דקים לן בגוייהו שהם מתכוונים לשם מצוה. אמנם במקומנו לא נהגו [כן]. ואמת הוא שאין כופין אותו לחלוץ. ועוד אומר ר"ת דשמותי נמי לא משמתינן ליה, דהא לינקטיה בכובסיה דלשבקיה בגלימיה. אמנם רשאים הקהל להשביע עצמם באיסור שלא יהיו נמנים עמו עד שיעשה רצונם. ואם היא עשירה, נכון הוא שתתן לו ליבם דבר הראוי שיפטור אותה בחליצה. ואם הרחיק נדוד היבם, ואחד מן האחין רוצה לחלוץ, שמע הרב ר' פרץ בשם רבינו יהודה ממייץ, דאין משהין אותה כלל, וחליץ האי בלא המתנה. דאינו טוב לענות המצוה.
<h2>דף לד.</h2>
[יבמות ע"ד ע"א] ואמר רחמנא שלך תהא להסיקה תחת תבשילך. ותימה דמאן דמוקי קרא בתרומה תלויה [בכורות ל"ד ע"א] היכי נדרוש משלך שלך תהא להסיקה, הא קיי"ל [עי' פסחים ט"ו ע"א] דתרומה תלויה לא אוכלין ולא שורפין. וי"ל דודאי בכל תרומות איירי קרא, וקרא דמשמרת תרומותי אשתי תרומות קאי בין (אטמאה) [אטהורה] בין אתלויה. אבל לך לא בא אלא לתרומה טמאה. ומילי מילי כתיב קרא כדפרישית.
<h2>דף לח:</h2>
[יבמות ע"ז ע"א] אם קודם מעשה אמרה. אומר ר"ת דדוקא בדבר שהוא נוגע בדבר קצת, כמו התם שיתר הישמעאלי נשא אביגיל [אחותו] של דוד. אבל אם אינו נוגע בדבר לא. דאל"כ לא מצינו ידינו ורגלינו, שהרי מעשים בכל יום ששומעין להוראה מפי חכם. אלא ודאי יש לומר כדפרישית.
<h2>דף מז.</h2>
[יבמות ס"ב ע"א] דלאו בני נחלה נינהו. כדפירש רש"י שמשוים פשוט לבכור ובת לבן. אבל הם בטוב בני ירושה, כדאמרינן בקידושין [י"ז ע"ב] גוי יורש אביו דבר תורה.
